רש"י על נדה כ״ב

1 כי פליגי בחתיכה - ודפלי פלויי דת"ק סבר בבשרה למעוטי תוך חתיכה אבל דם הנראה בבקעים טמא דהא בבשרה קרינן בה ורבנן בתראי סברי אפי' פלי פלויי טהורה דאין זה דם נדה דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה:

2 אשה טהורה - דלאו ראייה היא ומיהו טיפת דם מטמאה טהרות אם נגעה בהן ואת האשה טומאת ערב משום דנגעה במקור דקרא מתורת ראייה מעטיה ולאו מטומאה:

3 ורבנן סברי - דם נמי טהור והכי קאמר אין זה דם נדה שתתן שום טומאה עליו שאילו היה דם היה לו לטמאה כנדה ועכשיו אין לו שום טומאה אלא כחתיכת בשר בעלמא:

4 הרואה קרי בקיסם - הכניס קיסם בפי אמה והוציא בו זרעו:

5 ממנו - אשר תצא ממנו שכבת זרע:

6 הוא עצמו - ואפילו בלא קיסם:

7 אינו מטמא אלא בחתימת פי האמה - עד שיצא ממנו כדי חתימת פי אמתו והכא כיון דהכניס ליה קיסם בצר ליה שיעורא כדי קיסם:

8 למימרא דנוגע הוי - מדיהיב שיעורא מכלל דטומאת קרי לאו משום ראייה היא אלא משום דבשר האבר נוגע בשכבת זרע היוצא ממנו ומשום הכי בעי שיעורא כטומאת כל מגעות דבעי שיעורא כגון שרץ ונבלה ומת דאי ראייה חשיבא ליה בטומאת ראייה לא בעיא שיעורא דהא נדה רואה היא ולא בעיא שיעורא:

9 אל יסתור בזיבה - זב שפסק והתחיל למנות ז' ימי ספירו וראה קרי אל יסתור את מנינו כי היכי דאי נגע בשרץ לא סתר לספירת זיבתו:

10 אלמה תניא זאת תורת הזב - הקיש הכתוב שכבת זרע לזיבה:

11 מה זיבה סותרת - דכתיב וספרה לה ואחר תטהר אחר אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם אף שכבת זרע סותר:

12 לפי שאי אפשר - לראות שכבת זרע הבאה מן הזב בלא טיפת צחצוחי זיבה דהשתא קצת זיבה דאית בה קא סתר:

13 כל ז' - אם ראה בשביעי סותר כל אותן ימים שספר:

14 אלא מה שאמור בה - בשכבת זרע לענין טומאה מה טומאתה יום אחד אף סתירתה אינה סותרת אלא אותו יום ואם ראה בז' אין צריך לספור עוד אלא יום א':

15 דם יבש - כגון שיצא מגופה חתיכה של דם יבש:

16 זוב דמה - משמע לח שהרי אין דרכו לזוב אלא לח:

17 לח ונעשה יבש - דהא קתני מטמאין יבשין בנפל דם לח על הבגד ויבש ואחר כך נגע הדם בטהרות דומיא דיבש בשר המת דיבש מעיקרא בשר המת ליכא:

18 אם נמוחו טמאין - דדם הוא. אלמא אע"ג דכי חזיתיה יבש היה כעפר:

19 בריה בפני עצמה - ולא דם:

20 כי האי גוונא - מפלת כמין שערות וקליפות:

21 מטבעין - שם העיר:

22 קליפות - גלדי המכה:

23 דרך שומא להיות בה שער:

24 ובפושרין - דאי בדק בצונן ולא נימוח לא מטהרינן לה בהכי דדילמא אי היה בפושרין הוה נימוח:

25 מאי בינייהו - מאי פלוגתייהו:

26 ע"י הדחק - לת"ק אי נימוח מאליו הוא דהוי דם אבל נימוח על ידי מיעוך לאו דם הוא ולרבן שמעון אפילו נימוח ע"י מיעוך נמי דם הוא:

27 כמה היא שרייתן - בפ' דם הנדה השרץ והנבלה מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין ואם יכולין להשרות ולחזור לכמות שהוא טמאין וכמה היא שרייתן כו':

28 דאקושי - קשים:

29 לא - בעינן מעת לעת אלא או יום או לילה ואם לא נמוחו טהורים:

30 וליפלוג נמי ר' יהודה בהא - ונימא בין כך ובין כך טמאה דהא טעמא דר' יהודה אוקמינן דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם:

31 במחלוקת שנויה - משנה זו שנויה במחלוקת דלאו סתמא ודברי הכל היא אלא ר' יהודה פליג:

32 והוי חתיכה - דטעמא לאו משום פתיחת הקבר בלא דם הוא אלא בחתיכה עצמה סבירא ליה דהויא דם וכגון שהיא מארבעה מיני דמים:

33 ולהך לישנא כו' - כדאמרן לעיל בשמעתין:

34 יצירה - ויצר ה' אלהים את חית השדה ואת עוף וגו' וכתיב באדם וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ורבנן לית להו גזירה שוה:

35 תנין - דג גדול. ואמאי תנן המפלת מין דגים טהורה:

36 זו היא שיבה זו היא ביאה - כלומר ילפינן גזרה שוה משיבה לביאה כמו דהוו תרוייהו שיבה או תרוייהו ביאה מה שיבה חולץ וקוצה וטח כו':

37 ועוד - גבי אדם נמי כתיב בריאה דכתיב ויברא אלהים את האדם בצלמו ונילף בריאת דגים מבריאת אדם:

38 ויברא - דאדם לגופיה:

39 וייצר לאפנויי - לגזירה שוה ודנין ג"ש לחיה ולעוף דכתיב בהו יצירה דדמי מדדמי:

40 מופנה - גבי אדם דהא כתיב ויברא:

41 ומופנה גבי בהמה - כדמפרש דהא כתיב ויעש אלהים את חית השדה וגו':

42 גבי אדם מופנה - דהא כתיב וייצר:

43 גבי תנין לאו מופנה - דלא כתיב קרא אחרינא:

44 ופרכינן גבי תנין נמי מופנה הוא - דכתיב בקרא דויעש ואת כל רמש האדמה:

45 ומאי נפקא מינה - דניחא לך למילף משני צדדין טפי:

46 כל ג"ש שאינה מופנה כל עיקר אין למדין הימנה - ואפילו אין להשיב:

47 אין משיבין - ואפי' יש להשיב:

48 לרבנן למדין - הימנה אם אין להשיב ואם יש להשיב משיבין. והך פלוגתא דרבי ישמעאל ורבנן שמואל גמרא גמיר ליה מרביה וכאן הוא מקומה ואינה לא במשנה ולא בברייתא: